בס"ד
שבע ברכות, שבע דעות
לכתבה המעוצבת שתכניס אותך להשראה המתאימה… הקליקי כאן
עברה חלפה החתונה. בתוך האופוריה צצה לה "שבת שבע ברכות".
את מחותנת? את מוזמנת? בין כך ובין כך צצות בך שאלות, שבע ויותר.
מי מגיע? את מי מביא? מה נגיש להם? היכן נעוץ הגבול בין אירוח מכובד ללחץ חברתי?
עמוק בתוך עונת השמחות עצרנו להפוגה קצרה כדי לפתוח את הנושא, לברר אותו שוב. הופתענו מהצפת התגובות, נפעמנו מתובנות ש'איך לא חשבנו עליהן'.
מכאן, אנו מקווים, יהיה המסלול ברור יותר, שמח בלב שלם.
שיהיה במזל טוב! שפע ברכות!
דמויות שונות מרכיבות את השמחה. המחותנים. המשפחה הקרובה. גם אלו מסביב, שמושיטים ידיים לעזרה. הענקנו לכל אלו את רשות הדיבור. הצבנו כמסקנה שבע דעות. ועשרות תובנות מחכימות.
מוזמנים
דעה מספר 1: כולם מוזמנים להשתתף בשמחתנו!
שוקלת בדעתה: מחותנת נרגשת.
לידיעתך:
- האחריות על קשרי המשפחה מוטלת על כתפיך!
- עליך להזמין אולם רחב ידיים וקייטרינג משובח.
- מחובתך להשיג דירות לכל האורחים!
- סעיפים ב' ג' אינם בסנכרון כספי, טכני או פיזי לנתוני החתונה.
"לפני החתונה איחלו לנו 'הכנות קלות ושמחות'" אומרת רחלי, שחיתנה בחודש שבט את בתה הבכורה. "לא ידעתי שגם שבת שבע ברכות זקוקה לתפילות. עד כה היא ניצבה בזכרוני בתיקיית נוסטלגיה ילדותית, מבלי לגלות מכמה פרמטרים היא מורכבת". לרחלי היתה זו חוויה ראשונה, משמחת, מרגשת ומענגת. אך גם מלחיצה למדי. "החלטנו שאנו מזמינים את כולם. למה לא. אני הרביעית במשפחה שמחתנת ולמה שלא יגיעו כולם עם הילדים. אפילו את הנשואים הצעירים שלהם הזמנו.. היתה שבת מרוממת ומלאת אושר, אך האמת, לא דמיינתי את הסחרחרה שתלווה אותה. ההערכות, השגת הדירות, הכנת הערכות, הכיבוד ולסיום, סיכום ההוצאות שהשאיר אותי הלומה".
אז כן. יש את אלו שמזמינים ממש את כולם. הלב שלהם, נרגש מן השמחה, מעונין לשתף ולהשתתף עם כמה שיותר אורחים.
"שמחה זהו זמן של שפע" דבורה נלהבת להזכר בשבתות השבע ברכות שכבר הספיקו לחגוג "ואני מאפשרת לעצמי להתענג על השפע הזה… האחים והאחיות שלי מוזמנים לבוא. איני מגבילה את נושא הילדים, וכל אחד עושה את השיקול שלו, באיזו מתכונת נח לו להתארח בשמחה שלנו. האולם גדוש, לפעמים צפוף, אך גם מלא בשירים ובזמירות, בדברי תורה ובדרשות ובאווירה קסומה שאין לה שום תחליף. כל אלו שווים לי כל מחיר!".
שיינדי מתארת גם היא שבת עם מוזמנים ללא הגבלה. "ישנם משפחות שיוצאות לשבתות התאחדות. אצלנו במשפחה זה פחות קורה וכאשר חגגנו את נישואי הילדים, ניצלנו את ההזדמנות והזמנו קמפוס גדול במרכז הארץ. אליו הגיעו כל המשפחות בהרכב מלא. זו שבת שאין מילים לתארה. המשפחתיות, הסעודות הארוכות, הבאטע המרומם. בחצר הקמפוס היו טרמפולינות ולשם שלחנו את הילדים כאשר רבתה המהומה. בני המשפחה, שנהנו מן השבת השתתפו באופנים שונים, חלק הביאו ממאכלי הסעודה, אחרים הוסיפו כיבוד לבין הסעודות, והיו גם את אלו שבמוצאי שבת תחבו בידינו שטרות כסף להשתתפות".
למיכל, לעומת זאת, ישנה סיבה אחרת להזמנת כל המשפחה המורחבת: "כשבתי התארסה, שילבנו בין שמחת הווארט לשמחת התנאים וערכנו אותם כאירוע אחד. ארעה אי הבנה וחלק מבני המשפחה הבינו כי זהו אירוע מצומצם, כיוון שבעת ההזמנה היה נדמה להם שעדכנו כתובת ביתית ולא כתובת של אולם שמחות. כך מצאנו את עצמנו באירושין באולם ריק משתתפים. המשפחה הגרעינית שלי קטנה יחסית ותחושתי באירוע היתה מאוכזבת ונבוכה. באותו רגע הבטחתי לעצמי שבת שבע ברכות ענקית! לא הייתי מסוגלת לראות שוב אולם רחב ידיים ושולחנות שמארחים כסאות ריקים. לא היה קל לקיים את ההבטחה העצמית הזו… אך החוויה המשפחתית הצדיקה את המאמץ".
מה היה מאתגר כל כך?
אולי ניתן ל'פתגם' כי "מרבה אורחים מרבה עמל". מלבד סוגית הדירות ואקסיומות ה'ערכות' והקינוחים, אליהם נדרש בהמשך, ישנו האירוח עצמו, על היבטיו הטכניים והכספיים.
"הוזמנתי לבוא לשבת שבע ברכות" מספרת גיטי. אמא צעירה לשני ילדים קטנים. "התרגשתי. המון זמן לא השתתפתי בשבת כזו, וציפיתי להנאה מושלמת." כל זאת עד שמצאה את עצמה ב'עין הסערה' "לא רק אני הוזמנתי עם ילדיי הרכים והחמודים. אלא גם דודותיי ובנות דודותיי. שלהן שבט, בלי עין הרע. לא הצלחתי לשמוע את עצמי בזמן הסעודות. היו פטפוטים נלהבים, שהשתלבו בקולות צעקה של משחקי סוערים, ויללותיהם של ילדיי הקטנים. אלו האחרונים ישבו על ברכיי מן המפגש הראשון שלהם בסוליות נעליים שקפצו (ללא כוונה!) על גבם. נראה לי כי לא בוצעה התאמה בין אופי האירוע לכמות המשתתפים. בחתונה אנו יושבים באולם גדול, בנות הדודות מגיעות ללא הילדים, והסעודה, בכל מקרה, אינה נושאת אופי של סעודת שבת. בשבת שבע ברכות, לעומת זאת, האולם קטן יותר, כל הילדים השתתפו והשתוללו כהוגן, דבר שיצר אווירה של 'יריד קיץ'. מאמינה שבצד הגברים היתה האטמוספרה אחרת, כיוון שאלו שעמדו על יד המחיצה ספרו על חוויה שונה".
את המסקנה הזו רכשו כנראה מחותנות רבות. ולכן צומצמה ההזמנה לזוגות – ללא ילדים. "היו פעמים שהזמנו זוגות ללא ילדים" מחכימה אותנו פעסי, מחותנת עם נסיון "ופעמים אחרות רק משפחה אחת או שניים שיכלו לבוא עם ילדיהם. בשלב זה, אני כבר מזמינה רק את ילדיי הנשואים, והם, ברוך ה', ממלאים את האולם. כך או כך" היא מבהירה "העלויות של שבת כזו אינן רחוקות מעלויות החתונה עצמה. אולם לשבת שלמה, קיטרינג לשני סעודות + הכנת סעודה שלישית. זהו נטל כלכלי כבד מאד שפעמים רבות שקלתי אם יש לו הצדקה. ברכות השבע ברכות, על פי ידיעותיי, דורשות רק עשרה אנשים".
ואם כן, למה ממשיכות ההזמנות לחלוף בקווים משפחתיים?
"פגשתי חברה שהוזמנה לשבת שבע ברכות" מגלה סימי "שלא נראתה מלכת האושר. 'מה לעשות', היא פלטה 'לא יכולתי לסרב להזמנה'. הבנתי כי היו לה סיבות רבות להשאר בבית, אך עקרון האחווה המשפחתית גבר על הכל. המדהים היה כי ביום ראשוון פגשתי את המחותנת. כולה עייפות. היה מקסים ומשמח. היא הודתה. אך דרש ממני און והון. התאפקתי לא לשאול אותה – מי דרש זאת ממך? מדוע אין תיאום ציפיות פתוח וברור בין המזמינים למוזמנים? הרי המצב ידוע לכל, רובנו מתקשים לתקצב את השבת, וגם ההפקה שלה אינה קלה. ומצד שני המוזמנים, שהיו מעדיפים לבחור בעצמם את עיתוי שבת החופשה והקונספט שלה. חבל כי לחץ חברתי וקודים משפחתיים הם אלו שמובילים אותנו, במקום בירור עצמאי ומדויק לאפשרויות של כל אחד".
"נראה לי כי הזמנת הדודים לשבת שבע ברכות החלה בתקופה של אחרי השואה" סוקרת פריידה את ההסטוריה הלא רחוקה "המשפחות היו קטנות, וכל שמחה היתה נצחון יהודי נוסף. לא היה מתאים יותר מאשר לבוא ולהשתתף בסעודות השבת. אך אז היה האירוע סמלי וחמים. מפה לבנה נפרשה על שולחן הסלון. והמנות הובאו מן המטבח הסמוך, מדויקות למספר המשתתפים. כיום, כאשר בחסדי ה' המשפחות גדלו ורף החיים עלה, מתאים היה, לדעתי, לשקול שוב את אופי שבת השבע ברכות".
הוזמנו לפגוש את אלו שביצעו התאמה בין היכולת האישית שלהם, למציאות. שימו לב, לניצול ההזמנה יש לבצע חישוב בין זמן סיום התפילה, לאורך משוער של זמן הסעודה באירוע.
שורי: "אנו מזמינים את קרובי המשפחה המתגוררים באזור השמחה, לבוא ולהשתתף בחלקו האחרון של הסעודה. הם בוחרים אם להתייצב עם ילדיהם או לא, מתכבדים בקינוח נחמד שהכנו במיוחד עבורם, זול בהרבה מהזמנת מנות סעודה, ומשיבים "אמן" על ברכות ה'שבע ברכות' (אם לא היו הם שזכו לקבל את הברכה…). מה יש לנו כאן? זמן קצר של עומס מוזמנים, שרק מוסיפים שמחה וווליום לשירה. עלות מוקטנת בהרבה ממנות קייטרינג. ואורחים שלא ביצעו מאמץ מוגזם כדי להעניק את עצמם לשמחה. כולנו יצאנו מרוצים ומצפים לשבת השבע ברכות הבאה".
דירות אירוח
דעה מספר 2: הדירות עלינו!
שוקלת בדעתה: מחותנת מותשת
לידיעתך:
- רשימה – עליך להצטייד בדפים, עטים (שכותבים), פלאפון (סוללה מלאה), זמן וסבלנות.
- בקשה – נדרשת ממך מיומנות חיונית: תקשורת בין אישית שיווקית מוכחת, על ידה תצליחי לגרום לבת שיחתך לתת לך את דירתה לשבת.
- תמרון – היכולת להגיע לנקודת האיזון בין העדפות המוזמנים, הדירות המוצעות וסיבולת הלב שלך.
- התמצאות – הנתונים הידועים מראש, עמם תוכלי להתארגן בשלווה לשבת השבע ברכות: תאריך החתונה, זמן הדלקת הנרות בשבת המדוברת.
"ביתי התחתנה ביום רביעי" חני לא יודעת אם לצחוק או לבכות "וביום חמישי בצהריים, בין אלפי משימות ותחת עפעפיים נשמטות, התיישבתי להכין תשבץ. מולי היתה רשימת האורחים. ובדף מקושקש נוסף, רשימת הדירות, שאגב, היתה פחותה מן הרשימה הקודמת לה. הבעיה היתה שברשימת האורחים היו, מלבד שמותיהם של בני המשפחה, גם הערות חיוניות למדי: נא דירה נוחה. חובה קומה נמוכה. מעדיפים שלא יחד עם משפחה נוספת. היו שמחים בקרבת אולם הסעודה…
אם היתה זו משימה חביבה בעיתון השבועי, אולי הייתי נהנית. אך העיתוי היה מלחיץ מאד והנושא מציאותי מדי, מכדי להשתעשע בו. שעות, איני מגזימה, שעות ישבתי ופיצחתי את האתגר, לשביעות רצונם של כל המוזמנים".
דסי מגדירה את נקודת הקושי בענין: "אילו היתה זו משימה שיכולתי להתארגן איתה מוקדם ולסדר אותה בלו"ז ההתארגנות לחתונה, היה הכל קל יותר. אך הרבה מן המשפחות אינן מאלו שמסכמות כבר בתחילת השבוע על מיקומם בשבת הקרובה, ולכן אינן יכולות לעדכן אותי אם יוכלו לתת לנו את הדירה. רק ביום חמישי, בשיא ההתארגנות לשבת, ולפעמים בסמיכות לחתונה עצמה, אז זהו הזמן להתחיל לטפל בנושא הדירות. והלחץ… עוצר נשימה!"
זוכרות את שיינדי מתחילת הכתבה, זו שהזמינה קמפוס לשבת? זו אופציה נהדרת, אילו רק היה חשבון הבנק של כולן מסנוכרן עם התקציב הנדרש לכך. "לא הצלחנו למצוא כמות גדולה כל כך של דירות" נזכרת פייגי באי נעימות, שלא חלפה עם השנים שעברו מאז. "החלטנו לחסוך זמן ומאמץ ולשכור ישיבה בסמוך לאולם. מלבד אולם וקייטרינג שילמתי עוד סכום גדול מעבר ליכולותיי עבור השכרת הישיבה. ושמחתי על האפשרות להזמין את המשפחות משני הצדדים. אך להפתעתי במשך השבת זרמו אלי תלונות; 'למה 'שמתם' את כולנו יחד, זה לא נעים'. 'לא חשבנו שנקבל אכסניה פשוטה כל כך'. 'לא תכננו שנקבל חדר אחד לכל המשפחה'. וזאת לאחר שעדכנו את כולם כי מקום האירוח יהיה בישיבה. היו גם תגובות נעימות ומשתתפים מרוצים, אך האמירות השליליות גרמו לתחושה מאכזבת מאד, הרגשתי שהמאמץ הכספי לא היה מוצדק".
הרבה מן המגיבות לכתבה, עשו סוף לדרמת חיפוש הדירות. כפי שאמרה רחל: "אני מעריכה מאד את כל מי שרוצה להשתתף בשמחתנו. אבל לא מסוגלת לקבל על עצמי את תפקיד מאתרת הדירות ועורכת השיבוץ. חשה מחויבות למחותנים ועבורם עושה את המאמץ. לפעמים זה כולל דירה למחותנים, לנשואים שלהם, להוריהם המבוגרים או לאורחי חו"ל, מספיק, לא? את הדודים משני הצדדים אני מזמינה בחום ומבקשת מהם להסתדר בעצמם עם חיפוש דירה. שמתי לב כי אלו שממש חשוב היה להם להשתתף בשמחה, הצליחו להשיג דירה. ואלו שהעדיפו להשאר בבית, נתלו באי מציאת הדירה כסיבה להצדיק זאת, זו זכותם וזהו הסדר הנכון בעיניי".
יש לנו דירות. האם מעבר לכך מצופה ממנו למלא אותן? מכאן אנו חולפות בשער, הישר אל עולם בלתי מוגבל של שידרוגים, פינוקים ותוספות.
ההפקה
דעה מספר 3: צפו להפקה מושלמת!
שוקלת בדעתה: מחותנת בעלת עשרות זוגות ידיים. זמן פנוי ותקציב נפוח.
לידיעתך:
- הערכות הנדרשות: ערכת 'טועמיה', ערכת 'כיבוד חלבי לשחר', ערכת 'רעווא דרעווין'.
- עליך להפתיע את האורחים בערכות בלתי שגרתיות, כדי למנוע חשש משימוש חוזר של ערכות, שהכנת בשמחה הקודמת.
- באחריותך לשנע את הערכות לכתובות המדויקות, בזמן סמוך לבוא האורחים, כדי לשמר את טריות המוצרים.
- חשוב לציין כי ערכות האירוח הביתיות לעולם אינן באות כתחליף להפקות מרשימות במסגרת האולם.
"יש לי 'מחברת חתונה'", מתארת מרים פרידמן, יועצת רגשית ומנחת סדנאות לקידום עסקי "ובה אני עורכת רשימות מה אני מכינה לכל לכל דירת אירוח. בעיניי זו הזדמנות להכנסת אורחים נאותה, שכוללת עוגות, קוגל, חד פעמי, שתיה, טישו, נרות, גפרורים, אקמול, ואפילו עיתון 'קראט'…
אם המארחים מביאים את ילדיהם, אני משתדלת להרחיב את אזור הנוחות. לדאוג להם למשחק תואם גיל, ממתקים, ומעט צרכי תינוקות, ליתר בטחון.
בנוסף, חשוב לי גם לוודא כי האורחים מכירים את האזור ולהדריך אותם מראש כיצד להגיע אל האולם. כדי שירגישו בנח".
"אני אוהבת את זה" מצהירה לאה, ואני מאמינה לה. אשה מושלמת שכמותה. "מגיעים לכבודנו אורחים רבים ואני רוצה לפנק אותם. לקראת שבת שבע ברכות אני מכינה ערכות מושקעות לערב שבת, עם שני סוגי 'קוגל'ים, שלוש עוגות, מספר סלטים, 'ארבעס' ושתיה מתוקה. גם חטיפים לילדים, אם הגיעו. זה חשוב בעיניי, אחרת, מה האורחים יאכלו לאחר הנסיעה? אסור להכנס אל השבת בתחושת רעב… ובשבת שבע ברכות תמיד הסעודה מתחילה מאוחר יותר. מלבד זאת אני מכניסה אל הערכה גם קופסא קטנה, מחולקת, עם נרונים, גפרורים ועוד אביזרים קטנים שמגיעים לשימוש ברגעים אחרונים של יום שישי. ואיך אפשר בלי ערכה נוספת לשבת בבוקר? קפה, שוקו, תיונים, שקיקי סוכר רגיל וסוכרזית, עוגת גבינה ובורקסים חלביים. מה, האורחים צריכים לצום עד הסעודה?"
"ערכות לסעודה שלישית הן חסכון בשבילי" מסבירה אתי "במקום לדאוג לסעודה שלישית רצינית, ולהטריח את המוזמנים לבוא שוב לאולם, אני מגישה להם בסעודת הבוקר ערכה נחמדה לסעודה שלישית, עם לחמניות במגוון טעמים, סלטי טונה וירקות, מתבלים ופשטידה אישית לכל אחד. וגם קינוח מתוק בכוסית אטומה. עדיין מדובר בכמות קטנה יותר להכנה מאשר בר, כיוון שהמנות מדודות. וכולם יוצאים נשכרים".
מול אלו, שמבחינתן מגישות מענה לצרכים בסיסיים, ועושות זאת בעונג ובהודיה לה' על ההתעסקות בשמחות, יש את אלו שאינן מסוגלות לעמוד בכך.
"אני לא מכינה ערכות כלל". מצהירה שרי "יצור מוזר שכמותי. מה לעשות, אין לי די זמן וכח להכין את הכל ולחלק לשקיות. מה גם שאין לי קרוב משפחה שממנו נעים לי לבקש לשנע ברכבו את כל הערכות". אם כן, מה יאכלו האורחים? "אני מעדכנת מראש כי אני דואגת לשלוש סעודות ותו לא. מאמינה כי כל אחד מן המוזמנים דואג לעצמו ומביא מן הבית את המזון הנוסף לו הוא זקוק".
מירה מצטרפת לחוסכות מעות ושעות: "אני מבקשת מן הקייטרינג להכין כמות גדולה יותר של סלטים לשתי הסעודות הראשונות, ולהזמין עוד לחמניות, כך מורכבת סעודה שלישית מספקת. הגברים, רובם נמצאים אז בבית הכנסת, והנשים מתענגות בעיקר על הפטפוט הרגוע, פחות מצפות לסעודת גורמה. אם נשוב לערב שבת, אני מכינה ערכות רק למחותנים ולאורחים חשובים, וגם הן לא ברמה מוגזמת. בכל הנוגע לענייני החתונה" היא מחווה את דעתה "אני מעדיפה להשקיע את הכסף במה שמיועד לזוג הנישא. ולא במה שמרשים את האורחים".
"התקשרה אלי לקוחה לחוצה". מפתיעה אותי נעמי. בעלת הקייטרינג 'להשביע' "היא החלה לברר על מחירים וכאשר התעניינתי על איזה אירוע מדובר, התגמגמה במבוכה. לאחר הבטחות על שמירת סודיות, נאותה לשתף אותי בכך שמדובר בסעודה שלישית לשבת שבע ברכות. 'במשפחה שלנו', כך היא ספרה, 'נהוג להפיק אירוע מיוחד בשעת 'רעווא דרעווין' של שלהי שבת השבע ברכות'. אחיותיה וגם גיסותיה משני הצדדים מכינות בר עשיר ומופלא שנראה גזור מן הפרסומות. היא אינה מצליחה להבין מהיכן הן מלקטות את המתכונים, כיצד משיגות את החומרים הבלתי שגרתיים והעיקר – כיצד עומדות בנטל הפיזי, הטכני והכספי. 'אך אני לא יכולה להיות שונה' היא נאנחה 'ולכן פונה אליך כדי להזמין מנות ברמה נאותה'. ריחמתי עליה כל כך והסכמתי, בניגוד להרגלי, להסיר את הלוגו שלי ממנות האירוע שיוצבו על הבר, כדי שיראה כביכול היא הכינה את המנות… קיוותי עבורה שתקבל מספיק מחמאות, כאלו שיצדיקו את עלות ההזמנה".
"אני לא חושבת שזה נכון להתנגד לענין" מתרעמת רבקי "אני עושה שמחה ורוצה להכין עבורה סעודות מושלמות. כן, אני מוסיפה עוד מעט תשלום לקייטרינג עבור הגשה אישית יותר ותוספות. ומספר חודשים לפני החתונה כבר ממלאה את המקפיא בקינוחים שיוגשו בסיום הסעודות, בעוגות גבינה לקידוש שבת בבוקר ובפשטידות לסעודה שלישית. מדוע כל זה צריך להכלל במושג 'לחץ חברתי'? כפי שאיני מזמינה אולם יוקרתי יותר מכפי האפשרויות הכלכליות שלי, כך כל אחת מוזמנת לעשות את שיקוליה ולהגיש סעודות שבת שבע ברכות בהתאם ליכולות שלה וגם להחליט אם מכינה ערכות או מוותרת עליהן".
"הבעיה אכן מתחילה כאשר נוצר לחץ חברתי" מדייקת שרה קורץ, יועצת משפחתית "והיא חוזרת על עצמה בכל תחומי החיים. פעם אנשים חיו על פי האפשרויות הכלכליות שלהם. העני לא קינא בעשיר, ולא ניסה להדמות לו. ובעל מעמד הביניים לא ביים מראה של מליארדר. כיום הטשטשה השלמות הפנימית. ובמקום להישיר מבט אל תוכנו, לברר בכנות מה מתאים לנו ומה נכון עבורנו, אנו מסיטים אותו לכל עבר, מבררים 'מה כולם עושים' ועמלים לעמוד ברף הזה. התוצאה היא התשה של אנרגיות שונות, כלכליות, פיזיות ועוד. עד לתחושה של חנק ואפילו מרמור. אם היינו עובדים על אמון עצמי בערך שלנו, אמונה ובטחון במי שקבע לנו אפשרויות ויכולות ואף פרגון כנה לשני, היו חיינו משתנים לרגועים יותר, והשמחות היו מלאות אושר ושלווה".
בנושא קינוחי הסעודות ושאר התוספות, צצה סוגיה נוספת: "אצלנו מקובל לבוא לשבת השבע ברכות בידיים מלאות" כך ציפי. ואין כוונתה לתינוקות סרבני עגלות ."כל אחת עמלה להכין קינוח, עוגה או פשטידה שיצטרפו לבר בעיתוי המתאים. לפעמים מדובר על שבוע עמוס, הרי השתתפנו גם בחתונה, והכנת המוצר נתחבת בין שעות לחוצות מאד. ברוב המקרים המחותנת כבר הכינה בר מושלם, ואז אני ניצבת, המגש בידי, כולי תוהה. עבור מי ועבור מה התאמצתי כל כך?".
השבת מוכנה סוף סוף. המחותנת נשאבת אל הנחת, קוצרת את פירות עמלה. לאחר איחולי 'מזל טוב' נפנה את הפוקוס אל הפרטנר שלה – המוזמנים.
מחוייבת
דעה מספר 4: רק ההורים מוזמנים לשבת.
שוקלת בדעתה: אמא, אבודה בין התחייבויות.
לידעתך:
- ילדים הינם יצורים מפריעים. השאירי אותם בבית.
- ילדים הינם אובייקטים לחלוקה. פזרי אותם בין המכרים.
- הפעם תורך. מוזמנת לשבת חופשה!
- הכירי את בנות משפחתך. מתי בפעם האחרונה שוחחתן ברצף?
"אף פעם לא פרגנתי לעצמי שבת חופשה" חושפת רייזי בכנות "היו הילדים הקטנים ברווחים צפופים, ברוך ה', ונסיעה בלעדיהם היתה בלתי אפשרית. מצד שני, גם נסיעה יחד עמם היתה, איך לומר, חבל על הכסף… כך שבחרנו מרצון להשאר בבית ולשמוח עם הנחת. עד שהגיעה שמחת החתונה של האחיינית הבכורה, ועמה ההזמנה המרגשת: מוזמנים להשתתף בשבת שבע ברכות, ללא הילדים, כמובן. כמובן? עדיין לא הכרתי את הנושא מקרוב ונדהמתי. כך, פשוט?! להשאיר את הילדים ולבוא? פתחתי בהיסוס במסע טלפונים למציאת משפחות אירוח לילדים, ולמרבה ההפתעה היתה המשימה קלה למדי. התאמתי לכל ילד את המקום האהוב עליו, חבר בגילו או בת דודה קרובה ונסעתי אל השבת בתחושה נעימה. כן, ישנה גם אפשרות כזו, והיא לא כל כך גרועה".
"הכל היה נחמד באמת עד שגדלה המשפחה" מסייגת ברכי "שבתות השבע ברכות הפכו להיות תדירות יותר, מספר פעמים בשנה. וכבר פחות התאים לי לחלק את הילדים שוב ושוב. היתה את השבת בה השארתי אותם עם ביתי הבכורה, ומעדיפה שלא לשתף בתוצאות… בהמשך ניסיתי לעדכן כי איני משתתפת בשבתות שאינן כוללות ילדים, אך התגובות היו הלומות. כיצד אני מעזה להפר את האידיליה המשפחתית ולוותר על השבת? ואני תוהה. למי אני מחויבת יותר, לילדיי, או לאחיות ולגיסות?".
"גיסתי חיתנה את בנה הבכורה" טויבי מדברת בכאב "הזמינה בהתלהבות לשבת, אך ללא הילדים. ידעתי כי אין זה נכון בשבילי לעזוב אותם. ילדיי רגישים יותר ופחות מסתדרים בבתים אחרים. אך היא הביעה אכזבה וכמעט כעס… נאלצתי להשאיר את הילדים ולנסוע בלעדיהם ללא השלמה פנימית כלל. חשתי כי בהזמנה של גיסתי לשבת, היא הפכה אותנו למעין אסירים שלה. שחייבים להגיע ולהשתתף. מאד יפה להזמין בני משפחה, אך חובה להותיר פתח ואפשרות לסירוב ולא להגיב בעלבון".
מלכי מתגוררת סמוך למשפחתה וחוסכת נסיעות לשמחות. "אני נהנית מאד משבתות כאלו. מחלקת את הילדים רק לסעודות ויוצאת להשתתף בשמחה ברוגע. מצד שני, פעמים רבות מתארחות אצלי גיסות מחוץ לעיר, וגם הן צריכות להשאיר את הילדים. אנו 'שוברות את הראש' כיצד לסדר את כל החבריא, אך תמיד לבסוף מסתדרות…"
רק עם הילדים
דעה מספר 5: אמא לא עוזבת ילדים.
שוקלת בדעתה: אמא (שהיא גם גיסה או אחות)
לידעתך:
- אין כמו בבית. זכרי זאת כשכולם יחגגו באולם מלבדך.
- הילדים הם האוצר הכי גדול. לפעמים המחיר קצת יקר.
- מסירות ואהבה חודרים עד העומק. השקעת במסלול המשתלם ביותר!
- הורייך גם הם השקיעו כנ"ל. ייתכן וגם אחיותיך הגדולות. אולי היתה זו, השבת, ההזדמנות להשיב להן?
הקשיבו להצהרתה של בלומי: "להזמין אותי ללא הילדים, כך אמרתי לבנות משפחתי, זה כמו לבקש ממני לבוא ללא ידיי! מבחינתי אין זו אפשרות כלל, איני נוסעת לשבת שלמה ללא הילדים!".
למה?
"במשך השבוע אני עובדת קשה" היא מפרטת את גישתה. "מרגישה לפעמים כי התקשורת עם הילדים הופכת להיות טכנית; תתלבש. תתארגן. מה את רוצה לאכול? עשית שיעורי בית? להכנס למיטות. זהו. נגמר היום. שבת זהו הזמן שלי עם הילדים, לא נראה לי הוגן לקחת מהם את גם את הזמן הזה".
"תמיד חשבתי שזוהי תרבות חו"ל." נחמי נסערת "האולם צריך להיות סטרילי מילדים… הרעש מפריע לכולנו – זקנות בטרם עת. לכלוך מציק בעיניים – חולות נקיון שאנחנו. מה קרה? כיצד חדרה התרבות עד אלינו? בחסדי שמיים זכיתי לילדים. אנחנו משפחה! כיצד ניתן לבקש ממני לבוא לשבת שלימה בלעדיהם? אני תמיד מסרבת להזמנות כאלו".
"אין לי משפחות מאמצות לשלושת ילדיי החמודים" מצטרפת סערי לתגובות "וכיוון שאנחנו ההורים שלהם, ואלו שאמורים לגדל אותם, אנו מבצעים מלאכתנו באמונה גם בשבת זו כשכל המשפחה חוגגת יחד ואנחנו הזוג היחיד! מתוך עשרה שלא הגיע. האמת, לבעלת השמחה היה הרבה יותר אכפת מאשר לי".
"אני מעריכה את האמהות הללו" דעתה של קיילא, סבתא לנינים. "רוצה מאד לפגוש את כולם. ומתאכזבת לגלות שאי מי לא הגיעה. אך יחד עם זאת מעריכה את אלו שערכו שיקול אישי והחליטו לוותר על השבת. הן הפסידו, מאד, זוהי חוויה שאין לה תחליף. אך הן עמדו בתפקידן כראוי. כי בסופו של דבר, גם לאמא אין תחליף".
אסתר חנה מעלה נקודה חשובה: "אין לי בעיה עם נשים מסורות שאינן מגיעות ללא הילדים. ביכולתי לארח רק זוגות ומי שהדבר אינו מתאים לו, יכול להשאר בביתו. אכפת לי רק מול אלו שמגיעות לשבת יחד עם הילדים, בניגוד למה שביקשנו. אני מתעלמת מכך, לא רוצה להפר את השמחה שלי וגם שלהן, אך הדבר נראה לי בלתי ראוי".
"שבת שבע ברכות מעלה לי נוסטלגיה מתוקה" מסכמת ציפי בחיוך "זכרונות ילדות של השתובבות עם בנות דודות, מנות מפנקות וקינוחים. מעניין מהם זכרונות הילדות של הילדים של היום, שההורים שלהם נדרשים להגיע לשבת ללא הילדים"…
נספחים:
עלינו אתם בונים
דעה מספר 6: מחויבת לתת לנו את הדירה לשבת
שוקלת בדעתה: השכנה
לידעתך:
- שמחה אצל השכנים כשמחה במשפחה.
- אין זה עולה לך פרוטה לתת את דירתך לשבת.
- כשהזמנו עשרים וארבע משפחות, התכוונו במוצהר לדירתך, שכנה יקרה.
- אנחנו מכינים את כל השבת, את צריכה בסך הכל להספיק לנקות את ביתך, לסדר, לפנות שוב נעליים מהפרוזדור, להניח מגבות נקיות, כלים חד פעמיים, מיחם, סוכר, קפה. לרוץ לקנות חלב! רגע, נרונים. המזוודה! אהה, וגם להספיק את האוטובוס האחרון.
"נאנחת, שכנתי." פונה אליה מירי בדמיונה "ספרת שהזמנת המוני אורחים. התכווצתי. קשה לי לתת את הדירה. מאתגר לי לסדר אותה בכל שבוע, וודאי בשבוע בו אני נוסעת, ובטח לקראת אורחייך היקרים. הרי את המוזמנים החשובים ביותר את מארחת בדירה שלי, הסמוכה לביתך, לא? הכל צריך להיות מפוקסס. אף פעם לא סיפרתי לך על יום שישי הלחוץ נורא הזה. רק קיבלתי את התודה שלך בחיוך קטן".
"כולנו שמחים לעזור אחד לשני" מדייקת פערי "ולתת את הדירה לשכנה, מבחינתי זו מחויבות כפי שאני מכינה לה עוגה לשמחה. השאלה שלי פונה רק לאלו שמזמינות משפחות רבות. הן נכנסות ללחץ, וקצת חושבות שכולם מסביב נמצאים כאן כדי להציל אותן. בסופו של דבר הן לקחו על עצמן פרויקט שבנוי על חסדי השכונה. לא כדאי לערוך שיקול נוסף לפני ההזמנה הגורפת?"
נקודה למחשבה.
וכזו נוספת בדעה השביעית והאחרונה:
מארחים בקטן
דעה מספר 7: שולחת אליך את הילדים לשבת.
שוקלת בדעתה: אמא (לכמה??)
לידעתך:
- לב של אמא הולך ומתרחב. אני בסך הכל מותחת לך אותו עוד.
- הילדים שלי מתוקים להפליא. ברוב טובי אני מעניקה לך אותם לשבת שלימה!
- הילדים שלך וודאי מחפשים חברים. כמה טוב להדביק להם כאלו לעשרים ושמונה שעות.
- אני בשבת חופשה. להתראות ובהצלחה!
"חשוב לי שאמהות תדענה" זו הפניה שהגיעה לקראט, פתחה את הכתבה הזו "כי לרוב הילדים קשה מאד להיות במשך שבת שלימה ללא ההורים ומחוץ לבית. אני מארחת המון ושמה לב כי בתחילה נחמד להם, מגוון ואפילו מכבד להיות במשבצת 'אורח הכבוד'. אך כאשר הילדים נכנסים למיטות בשעה מאוחרת של אחרי הסעודה, אני רואה את העיניים שלהם נמלאות בדמעות שקופות. הגדולים יותר רק נעים בחוסר מנוחה על גבי הכרית השונה מהרגלם. והם יודעים ומרגישים כי מחר ממתינות להם עוד שעות רבות עד שיפגשו עם אמא. השבת ארוכה. יש את שבת בבוקר עד שמתחילה הסעודה, יש את שעות אחרי הצהריים הארוכות. אז ברוב המקרים צצות גם מריבות בלתי נעימות. תחשבו פעמיים לפני שאתם משאירים את הילדים לשבת" היא מבקשת.
"הימים שלי עמוסים כל כך" משתפת גם תהילה "במשך השבוע איני נושמת. ממתינה כל כך לשבת. שיהיה לי זמן מנוחה, שעות רגועות עם הילדים. לא מסוגלת לענות בשלילה לאחות או גיסה שרוצה לשלוח אלי ילדים לשבת, הרי מדובר באחיינים החמודים שלי. או אפילו בחברים של ילדיי. מה כבר יכול לקרות? כמה קשה אמור להיות לי לטפל בעוד ילד או שניים? אך זה לא כך. כל ילד. כל ילד, אפילו הרגוע ביותר, משפיע נוכחות. לכל אחד, קטן וגדול, הדרישות שלו. אם כך, בשבת של אירוח ילדים, במקום לנוח ולהעניק קצת 'אמא' לילדיי, אני צריכה לתמרן גם עם טיפול ונתינה לילדים האורחים. הייתי מתאמצת ועושה זאת לפעמים, ואפילו בשמחה. אך הייתי רוצה כי כל אחת תחשוב פעם ופעמיים ואף שבע פעמיים לפני שמבקשת בקשה כזו. שאף אחת לא תחשוב שזו בקשה קלה!".
"הי, רציתי להגיב לאחותי". מספרת שבי "כמה נחמד שיש לך שבת שבע ברכות, סיבה נפלאה לחלק את הילדים. אך לא עשית זאת לפני חצי שנה כשתמי שלך נולדה? גם אז שמרתי על ילדייך. ומאז ועד היום לא היתה לי אפשרות לצאת לשבת חופשה. נכון, אין לי תירוץ של שבת שבע ברכות, אבל אולי תקחי את הילדיים שלי ותאפשרי לי לישון סוף סוף שבע שעות ברצף? ואם לא, לפחות אל תוסיפי לי עבודה נוספת".
מול אלו המתקוממות. תגובה של סבתא אוהבת: "נכדתי בת השנתיים שהתה אצלי בשבת". משתפת מרים פרידמן "כאשר אמה נסעה לשבת שבע ברכות עם התינוק הקטן. היתה זה עבורה תקופה לא פשוטה של שינוי, מול התינוק שתפס לה את עמדת 'הקטנה במשפחה'. השבת הזו היוותה לנו הזדמנות להעניק לה יחס אישי, מפנק ומעצים. היה לה נח ונעים למרות שלא היתה בביתה. ועצם היציאה מאזור הנוחות שלה, היה לה אתגר שנתן סיפוק כי היא גדולה ובוגרת. השבת הכילה זמן איכות מלא בשמחה, שלוה ובטחון והיא שבה לביתה עם אנרגיות טובות יותר ואמון ביכולותיה".
ונסיים עם מילותיה המרעננות של הני: "אני לא מבינה את אלו שנבהלות מאורחים קטנים וחמודים. הבית שלי פתוח לכולם! הילדים שלי אוהבים כמה שיותר חברים ולכמה שיותר שעות! כשאחות או גיסה מבקשת ממני לשלוח ילדים, אני נענית בשמחה כנה. לילדים יש חברה מגוונת יותר. הם עסוקים יותר זמן עם עצמם. בסעודות השבת האורחים מספרים, כל אחד ברמה שלו ומוסיפים נופך רוחני. נראה לי הסוד שלי נעוץ בכך שאיני זקוקה לתחושת שליטה. לא נבהלת מקצת יותר בלגן או לכלכוך. אוהבת רעש ואקשן. וכנראה האורחים מרגישים זאת, הם מסתובבים מאושרים בבית שלי מיום שישי ועד מוצ"ש. ומבקשים לאחר תקופה לבוא שוב. בואו, אורחים, טוב שיש שבת שבע ברכות!".
