מסיבת התחפושות של קראט
לקובץ המעוצב בחגיגיות פורימית, הקליקי כאן
כמה שנים עברו מאז הן בחרו תחפושת.
כמה זמן חלף מאז הפעם האחרונה בה חפרו בשקית התפוחה ושלפו משם מסכה משונה, פריט לבוש מצחיק או כובע עצום ממדים.
הן הכריזו אז, כך הן נזכרות היום, "לזה אני מתחפשת!" והיו מאושרות מאד.
מאושרות כי הן עומדות להראות אחרת. להתנהג בהתאם ללבוש החדש. לטעום תחושה של אישיות קצת שונה. 'נהפוכו' ליום אחד.
במילה 'תחפושת' טמון לו ה'חיפוש'. אולי לכך היא נועדה. להביע את החיפוש הפנימי, את הצורך, הרצון, השאיפה. לממש את כל אלו לפחות אחת לשנה.
הזמנו אותן שוב, ממרומי גילן, לדמיין במה ירצו להתחפש.
הן גילו לנו בסוד. ואנו תפרנו להן תחפושת מושלמת, מציאותית!
לא מאמינה? דפדפי וקראי. זה קרה באמת!
במסיבה כזו לא השתתפת מעולם!
כל השנה הן עובדות בתחום מסוים. משקיעות בו את נשמתן. התעניינתי אם היו רוצות, לכבוד פורים, לשנות לעיסוק אחר. הן השיבו בכנות. שיתפו בחלום שלא התממש. או באתגר שהיו רוצות לטעום.
יצאתי לדרך. תיווכתי להן מקום לחוות את הדמיון. להתנסות בו לשעה קלה.
שש נשים יצאו לעבוד בתחום חדש ושונה. התאתגרו בעיסוק שאין להן בו נסיון.
שש נשים שבו אלינו עם תיעוד יוצא דופן. סוחף, משעשע, מלא תובנות.
מסוקרנות? הדלת פתוחה. המסיבה מתחילה!
אהבה ללא תנאי
גיטי בייגל היא הראשונה שמשתפת אותי בחלומות שלה. היא מטפלת רגשית אינטגרטיבית ובמהלך לימודיה ביצעה משימה בה נדרשה לשפוך על הדף לאיזה תחום עיסוק היא נמשכת. כעת נותר לה רק לשלוף את הדף ההוא ולהקריא לי מתוכו רשימת עיסוקים מגוונים להפליא.
אחות בתינוקיה.
קדימה. אני מסתערת על האתגר. מתקשרת לבית החולים מעייני הישועה, האם אוכל לשלב אצלכם מתנדבת לזמן קצר? מפנים אותי אל המרכזיה. משם אל רייצ'ל, אחראית המתנדבות בתינוקיה. היא מקשיבה בתשומת לב, שואלת מספר שאלות. מסכמת כי איני מבקשת לשלב מתנדבת אלא נסיינית. נכון. אני מחייכת. קצת נלחצת. תסכים או לא?
היא פשוט מפנה אותי לורד. אחות אחראית בתינוקיה.
אני מספרת לה אודות המיזם שנובט לו ברגעים אלו. מתארת בפליאה מספר נשים שהכריזו מיידית כי חולמות לעבוד בתינוקיה. גיטי, לדוגמא, אני מגלה לה, מטופלת בתינוק קטן. מה גורם לה לרצות לטפל בעוד כמה?
"זה לא אותו הדבר" היא מגיבה ממקום מנוסה. "לעבוד בתינוקיה זה עולם אחר. כאשר אמא מטפלת בתינוק שלה היא מאושרת, רוצה להעניק, אך מקיימת זאת ממקום של חובה. כאן זו נתינה שונה לגמרי, התמסרות לתינוקות שאינם שלך בזמן משמעותי להם – הימים הראשונים לחייהם. זו תחושת סיפוק מיוחדת וכיוון שאני זוכה לעשות זאת באופן יומיומי אני מבינה את הנשים שחולמות על כך. ישנן נשים רבות שרוצות לבוא ולהתנדב אצלנו, אך אני צריכה לגונן על התינוקות ולוודא כי הם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר, ולכן אני מקבלת רק מתנדבות קבועות בתנאים מסוימים".
ולמרות המשפט האחרון היא מוכנה לקבל את גיטי לביקור!
ממליצה שתבוא בשעה עשר וחצי כדי לסייע לאחיות בעת שחרור התינוקות.
אני לא נושמת. מתקשרת לגיטי, מרוגשת. את מוזמנת לבוא ביום ראשון בעשר וחצי, לשעה הקסומה של שחרור התינוקות!
'שלחתי' אותה. כעת ממתינה לדו"ח סיכום האתגר.
מכתב שחרור מחלקת ילודים
אבחנות רקע:
כבר בתור נערה אהבתי לשמור על תינוקות. עד היום כשאני רואה תינוק, אף שאינו שלי, תמיד הוא יגנוב לי חיוכים, פרצופים ומצמוצים כאלו. אך החלום עצמו נולד לי עם היותי לאמא. כאשר חוויתי את אווירת הרוך, המסירות והמתיקות בתינוקיה, חשבתי על האחיות שנמצאות שם באופן קבוע. והבנתי שיש להן עבודת שליחות מדהימה!
תמיד תכננתי שבפנסיה אשלב התנדבות בתינוקיה, לא חשבתי שאזכה לכך כבר בעודי צעירה…
בבוקר ביצוע המשימה שלנו שתפתי את הילדים כי אני הולכת לעבוד בתינוקיה. הם הגיבו בהתרגשות נלהבת ובתחקיר סקרני. הבטחתי כי כשאשוב יהיו לי תשובות להכל והם יצאו מחויכים אל מוסדות הלימוד.
את דודי התינוק הנחתי אצל המטפלת. רציתי לחוות באופן נקי את הפעילות עם תינוקות שאינם שלי. אכן, גיליתי כי זו חוויה שונה לחלוטין.
מהלך השהות במחלקה:
אני נכנסת אל התינוקיה. הפעם לא כאמא עייפה לתינוק צרחן. אלא כמבצעת משימה מרתקת.
מבקשת לפגוש את לואיזה, אליה הפנתה אותי ורד. "זו היא" מסמנים לי. כעת היא עורכת בדיקות דם לתינוקות. אני נושכת שפה, נזכרת ברגעים הללו, ברחמיי על הפצפון התורן. מתי כבר ימצאו אופציה חדשה לבדיקות ערכים בדם ללא דקירות מכאיבות?
לואיזה מסיימת ומקבלת אותי באדיבות נפלאה. מעניקה לי הסבר על אופן הטיפול בילדים. מדגישה את חשיבות חיטוי הידיים לאחר כל מגע בהם.
"אפשר בבקשה מוצץ?" אשה גוררת עריסה. נגשת אל האחות שלידי. "בבקשה" היא מגישה לה מוצץ ורדרד. "מה פתאום ורוד?" האשה מתחלחלת. "עד שיש לי כבר בן. חלאס! רק תכלת!!!" אנחנו צוחקות. האחות ממהרת לחפש מוצץ תכול.
"את חדשה כאן?" אחות אחרת מתקרבת בחיוך. אני שוללת. זהו אך יום של אתגר. כולן מתלהבות. וואו. איזה רעיון של ניסוי! ומה? ככה נשים חולמות לעבוד בתינוקיה?
"תני לגיטי לחתל אותו". לואיזה זוכרת אותי. מבקשת להעביר אלי את הבא בתור. יו. הוא מתוק! אני מטפלת בו בתנועות רכות, נרגשות. מקבלת לידי חליפה חמודה של גטיטו. מלבישה אותו. היא עומדת עליו יפה כל כך. בגזרה מדויקת. איזה נסיך!
"איך כאן?" כעת זו ורד שנכנסה. מוודאת שנחמד לי. מזכירה שוב: חיטוי ידיים. זיהוי ידונים. העברת מידע אך ורק להורים. זו הדרכה מקצועית וגם מרתקת.
גילה מכח העזר גם עורכת עמי היכרות. מראה לי את מגירות הציוד ומדגימה לי כיצד ממלאה אותן. שואלת תוך כדי את חברותיה לצוות אם לצייד גם את העמדות שבאחריותן. אני מתרשמת מעזרה הדדית.
הזמן חולף במהירות. היום זו שעה שקטה ורגועה. אני מסייעת מעט, מפטפטת איתן. נהנית משהייה במקום הקסום בעולם.
מסיימת. נכנסת להודות לורד ולואיזה שיושבות בחדר הפנימי.
ורד מתעניינת במה אני עוסקת, מספרת לה. אני מטפלת רגשית אינטגרטיבית לנערות.
אל תעזבי לעולם את העבודה הזו! היא מזהירה אותי. במקצועה כאחות נחשפה לצורך הגדול של סיוע רגשי לנערות. ועוד יותר כעת, בשעת המלחמה.
הלב שלי מקפץ. זה מדהים לבוא לכאן, כדי לשוב בחיבור עמוק יותר אל הנישה שלי. מאמינה כי יגיעו ימים בהם אשלב התנדבות, כעת זהו הזמן להשקיע במשימה מיוחדת ואחרת – להעניק לנערות כח לגדול באמת.
נוטלת את התיק. ממהרת הביתה. שם ממתינה לי קריירה שמחה. גם בבית אני חשה לפעמים בתינוקיה; פעם ביומיים אחד הילדים נשכב על הרצפה, מסביר כי הוא ה'בייבי' שלי.
דודי חוזר מן המטפלת. אני עוטפת אותו בחיבוק גדול. מכל התינוקות שראיתי היום, אתה החמוד מכולם!
סיעוד ושחרור:
נראה לי כי הבקשה שלי לעבוד בתינוקיה באה למלא את המקום שצמא לתת לילדים. לפעמים אני חשה כי אימהות מלפני מאתיים שנה, ששהו עם ילדיהן לאורך כל היום והלילה, מימשו את האימהות שלהן במקסימום, כאשר אני, לעומתן, שעסוקה ועובדת, פוגשת את ילדיי בשעות אחר הצהריים, כששבו מהצהרון. זו נקודה שצפה בי בעקבות האתגר הזה, והיא מדרבנת אותי לנצל יותר את הזמן בו אני נמצאת עם הילדים, למקסם אותו ככל האפשר בקשר ישיר ואוהב עם כל ילד.
יחד עם זאת, המשימה הוכיחה לי כי אני מחוברת אל עולם התינוקות, וזהו לא 'חלום באספמיה' שאעבוד בתחום בעתיד. דבר שמשמח אותי מאד.
סיכום אבחנות:
גם אם נראה לך כי החלום רחוק מלהתגשם. כדאי לך למצוא דרך לממש אותו לפחות באופן חלקי. רוצה להיות ציירת? אולי תרכשי חומרי ציור וצביעה יקרים יותר ותהני, לפחות באופן אישי, מציור ברמה גבוהה. ממליצה לכל אחת למצוא מקומות בחיים בהם תוכל לטעום את החלום שלה.
ניסוי רפואי:
טיפול רגשי, טיפול בתינוקייה – מה תהיה התוצאה של שילוב ביניהם?
תוצאה מושלמת. מן התינוקייה הייתי מייבאת את הרוך והאהבה הראשונית, ללא תנאי, ישירות אל החדר הטיפול. התינוק צורח כל הלילה, את עייפה ואולי מעט עצבנית, אך השמש מפציעה, הוא משגר אליך חיוך ואת נמסה, מחבקת אותו בחום. הלוואי ונחוש כך גם כלפי מתבגרות ונערות.
תמונה מלאת צבע
פריידי ליכטנשטיין, צלמת מקצועית, חולמת על תרפיה באומנות.
אני יוצאת במסע חיפושים אחר קליניקה מתאימה להגשמת החלום. מרימה טלפונים. מבררת. מעלה בחכתי את לאה זולדן, מטפלת רגשית. כן. היא משלבת בתהליכי הטיפול גם תרפיה באומנות ומסכימה לארח את פריידי לשעה קלה.
חוזרת אל פריידי. היא מאושרת. מקבלת ממני פרטי התקשרות ללאה. מעדכנת אותי כי קבעו לעוד מספר ימים. לא נותר לי אלא להמתין בקוצר רוח לשמיעת תוצאות האתגר.
דו"ח סיכום מפגש
רקע ואבחון:
כשאני רואה ילד, אני רואה עולם. זאת נקודת המבט שלי גם כאמא וגם בתחום העיסוק שלי כצלמת. אני אוהבת את הילדים. אוהבת להתעמק בעולם הפנימי שלהם ומתייחסת אליהם כמו מבוגרים קטנים. מבינה כי הנשמה שבתוכם מחייבת אותי להתייחס אליהם כראוי.
אף פעם לא אכריח ילד לעשות דבר מה נגד רצונו, לא כאמא ולא כצלמת. כאשר מגיעים אלי ילדים לסדרת צילומים איני מנחיתה עליהם 'תעמודו כאן. תעשו כך', אלא מספרת להם כי היום 'נעשה כיף', מסבירה מה התוכנית ושואלת במה היו רוצים להתחיל…
לאחרונה שוחחתי עם בת משפחה. ספרתי לה כי אני חולמת על חדר משחקים ענק בביתי, עם ארונות גדושים בחדרי יצירה. שם, דמיינתי לי, אשב עם ילדיי בכל שעות אחר הצהריים ונהנה לנו. אולי, הוספתי לה, אזמין מטפלת באומנות, כדי שתמקסם את זמן השהות שלנו יחד.
ולמה לא תהיי את בעצמך המטפלת באומנות? היא שאלה.
נכון. הגבתי. קדימה!
תמיד אהבתי את נושא הטיפול הרגשי וקיבלתי תגובות מן הסביבה כי התחום מתאים לי.
מאד מדבר אלי המשולש של – אני, ילד וטיפול טוב. לפעמים ילד מסתובב עם מצוקה פנימית, והטיפול מעניק לו מענה. מסוגל להקל ולקדם אותו. לשפר לו את איכות החיים. זה מדהים בעיניי.
התחלתי 'לגשש באפילה'. לברר מעט אודות אפשרויות למידה. התקשרתי לבית ספר לברר פרטים ובדקתי עם עצמי אם אני בשלה לעניין.
כאשר שאלת אותי איזה עיסוק מדבר אלי, לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים, התשובה קפצה כמו מאליה. וכששבת אלי עם אפשרות לנסות את האתגר, התרגשתי. היתה זו סיעתא דשמיא מפעימה. מהלך שמיימי ממש. חשתי כי הקב"ה מוביל אותי אל הכיוון, פותח לי שער חדש.
תהליך המפגש:
לאה היתה מקסימה. היא קיבלה אותי בקליניקה ופינתה מזמנה עבורי. שידרה לי כל הזמן – תרגישי בבית. בני היה הנסיין שלנו, ולאחר משחק בפליימוביל, שהעניק לי תובנה עצומה אודותיו, הוא בחר לעבור לצביעה בגואש. נלחצתי, לא רציתי ללכלך את הקליניקה היפה. אך לאה זרמה איתנו, אפשרה לו לבחור במה שירצה. להנות ולחוות. בסוד אגלה, כי גם אני די נהניתי להתלכלך לי מגואש…
בנוסף, לאה נתנה לי הכוונה וטיפים כיצד לייעל את התרפיה. כאשר הוא צבע עם לורדים, סגרתי אחריו את פקקי הלורדים. היא הסבירה לי כי חשוב שהוא יבצע פעולה עד הסוף ויסגור את פקקי הלורדים, ולא כדאי לעשות זאת במקומו. זוהי למידה שאקח איתי לחיים. באופיי אני מהירה ופעמים רבות מעדיפה לסיים פעולות במקום הילדים. כעת אני מבינה כמה חשוב להותיר להם את סגירת הקצוות. ולא 'לחטוף' להם את הפעולה טרם סיימו אותה.
כשהוא ערבב צבעים בגואש, הסברתי לו כי הצבע הלבן נעלם בתוך הצבע החדש שנוצר. היא החמיאה לי שאני 'עובדת טוב' ומשקפת לו היטב את התהליך. כך גרמה לי לחוויה טובה, קיבלתי פידבק על דבר שלא חשבתי כי הוא מיוחד.
סיכום והמלצות:
בכל זמן האתגר בקליניקה, הבטתי על עצמי כמו מבחוץ. בעין מסוקרנת ומבט בוחן. האם אני אכן מתחברת אל התחום? מה זה דורש למעשה? האם אני רואה את עצמי עוסקת בכך?
העמידה באתגר, על אף שהיתה טעימה כטיפה מן הים, פתחה לי ערוצים חדשים והכירה לי את התחום מקרוב. גרמה לי להבין שהחלום אינו רחוק מן המציאות.
ראיתי כמה עושה לי טוב לראות ילדים מאושרים ואם ה' מוביל אותי אל הנישה הזו, אולי היא באמת מתאימה לי. אני בהחלט לוקחת את העניין ברצינות ונגשת לברר על לימודים בנושא.
ולך, חברה שחולמת מעבר לעיסוק הקבוע. תתפללי על כך. ספרי לה' על החלומות הכמוסים שלך. כדאי לך לשתף גם לחברה או כל דמות קרובה. כאשר אשה מספרת על רגשות פנימיים, היא כך גם מקשיבה לעצמה, מעלה מן התת מודע את מה שלא העזה אפילו לחשוב. והופכת את החלום לממשי ומציאותי יותר, לבר השגה.
צילום. תרפיה באומנות – איזו תמונה תפיקי מן השילוב בינהם?
תמונות עולמיות. אין לי ספק שזה יכול להיות שילוב נהדר!
כשאני מצלמת, אני אוהבת לראות את הילד נהנה באמת. את האושר שלו בעיניים הזוהרות. לכן אני מכינה לו פינוקים עמם הוא מצטלם תוך כדי אכילה או קישוט; פנקייק, קאפקייק, גלידה. לפעמים מגוונת ומביאה לו להתלכלך מגואש ולהרים את כפות ידיו הצבעוניות אל על. זוהי החוויה שלי, להגיש לילד תעסוקה סוחפת ובמקביל להפיק לו תמונות פוטגניות מוקפדות. השאיפה שלי אינה רק להוציא 'קטלוג' אלא להוציא ילד מאושר.
אם ניצור נקודת ממשק בין הצילום לתרפיה. וודאי אתפוס תיעוד מתוק של הילד בשעת פעילות, האמא תקבל אלבום מתוק, בתוספת אבחנות והמלצות כיצד להנציח את אושרו של בנה גם בחיי היום יום.
סיפור של חזון
"החלום שלי הוא להיות ספרנית בספרייה", שיינדי וינברגר ברורה בעצמה.
נשמע פסטורלי. להכנס אל תוכה של בועה מרהיבה של סיפורים, לגלוש בה אל עולם הדמיון. רק מאוחר יותר יתוודע לי כי מוחה הריאלי של שיינדי עובד אחרת מראש של כתבת, והמטרה שלה ב'אתגר הספריה' שונה לחלוטין ממה שחשבתי.
ספרייה. ספרייה. היכן אני מוצאת אחת כזו. משוחחת עם מנהלת בית ספר. היא צריכה לברר. חוזרת אליה למחרת, מסכימה לארח את שיינדי ביום שישי הקרוב.
שיינדי מאוכזבת מעט. לא דמיינה ספריית בית ספר. חשבה יותר על כיוון של – הספרייה הגדולה במתנ"ס 'גוונים' בבית שמש.
מה שתגידי.
אני מתקשרת אל המתנ"ס. משוחחת עם המרכזנית. היא מפנה אותי אל גב' ציפי גולד, אחראית הספרייה. היא נחמדה. נהנית מהמיזם. מפרטת אודות ימי הפעילות של הספרייה ומקשרת אותי אל רחל פנינה, הספרנית, לתיאום ההגעה.
שיינדי 'משוגרת' אל הספרייה. אני מכינה דף ועט לרשמים.
עדכון ספר חדש
פרולוג:
בתקופת הקורונה היו לי שעות רבות ופנויות למחשבה. ובבוקר אחד הגעתי למסקנה כי השילוב בין כישורי הסדר והארגון שלי, לבין נסיון רב שנים במזכירות, יכולים להוות פתרון מושלם לתפקוד עסקי נכון. מכאן היתה הדרך קצרה לפרסום אודות ליווי מקצועי לבניית תשתיות לעסקים. זה הנוטל מבעלי העסקים, שרובם בעלי אופי 'יזמי' יותר, את העול הטכני המתיש.
לפני תקופה ישבתי לכתיבת חזון עסקי. אחד הסעיפים הבולטים היה – הקמת ספרייה, עם יעד של חמש שנים קדימה. השיקול היה כי במהלך חמש השנים הקרובות, בעזרת ה', העסק שלי יתבסס באופן שאוכל להאציל סמכויות ולקפוץ אל הפרויקט הבא – הקמת הספריה. מאז הספקתי לברר על הצורך הזה בבית שמש ולדמיין היטב את סעיפי הגשמת החזון.
לתדהמתי פנית אלי עם ההצעה להצטרף אל האתגר. מרגש לראות בעיניים כיצד ה' מסדר לנו את העניינים!
אגלה לך בכנות, כששאלת אם ארצה לנסות ספריית בית ספר, התחרטתי על ההצטרפות לאתגר. אמרתי לעצמי, למה נכנסת לזה, למה זה חסר לך… אך כשהשגת לי אופציה להיות בספרייה של מתנ"ס "גוונים" שבה אלי המוטיבציה ויצאתי לשם בסקרנות ובציפייה.
עלילה:
רחל פנינה מקבלת אותי באדיבות מופלאה. שואלת אם ארצה להתנסות במיון הספרים במדפים או בעבודה מול הלקוחות. אני בוחרת לסדר את הספרים, להנות מן החוויה האהובה עלי – ארגון וקטלוג. תוך כדי מבררת אצל רחל פנינה לעומק אודות הקמת ספרייה: תקציב, רכישת ספרים ומספר העותקים הנדרשים, ניהול ולקוחות. היא משתפת אותי, מסבירה, היה לה חלק משמעותי בהקמת הספרייה ומידע יקר לה באמתחת. אני מתמוגגת לגלות את הסודות מן הכריכה האחורית של עולם הספר.
לאחר מכן אני מגלה מתנדבות מסורות מפנות ספרים אל מדפיהם. מבקשת להתאתגר גם מול הלקוחות. רחל פנינה זורמת. מדגימה לי מהלך תיעוד ההשאלות וההחזרות. המומה לראות את הקליטה המהירה שלי, היא מפרגנת לי "נראה שאת ספרנית וותיקה במקום". שולחת אלי לקוחות. אני נשאבת אל המשימה, מתקתקת אותה בזריזות. מתפלאת לגלות משפחות מוכרות מגיעות גם הן אל הספריה, לא ידעתי שהיא פופולרית כל כך, ארשום גם את ילדיי. שעה וחצי חולפת לה בספרייה, בניגוד לתכנון שלי לשהות בה עד חצי שעה, לא יכולה להפסיק. הנאה וסיפוק ממלאים את כולי.
"תחזרי לכאן מדי פעם" נפרדת ממני רחל פנינה בחיוך. יש סיכוי. אגיע עם ילדיי, בטח אשתלט לה שוב על עמדת שירות הלקוחות…
תפנית:
כאופי יוזם שאוהב לעבוד על מספר פרויקטים במקביל, ברור לי כי האתגר היווה לי קרש קפיצה אל הפרויקט הבא. חוויתי במשהו את טעם ניהול הספריה ומכאן ארצה להתקדם בפועל עד לביצוע החזון. היכונו לפתיחת ספריה בבית שמש בעוד כחמש שנים.
קרובת משפחה ששמעה אודות כך ביררה אם תוכל להעביר אלי ספרים שאין לה בהם צורך עוד. אז התשובה שלי היא כן. בהחלט. מוכנה לשגר שליח לאסיפת ספרים כדי לפתוח מאגר. מתכננת ללמד את בני בן העשר לכרוך ספרים ובכך לשלב אותו בעסק המשפחתי…
אפילוג:
נשים רבות הן בבחינת "חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא". ממליצה להן לנסות, כמוני, לחוות מקרוב ולהתרשם ממידת ההתאמה שלהן להגשמת החלום. וגם אם לא בפועל, לפחות להציב את המטרה מול העיניים, ולחתור אל היעד והחזון.
כמו אמא לתינוק שרואה ברחוב רק עגלות… כך מדהים לראות כי כאשר מתמקדים במטרה, היא נעה אלינו מכל כיוון ואנו מצליחים לבסוף להשיג אותה.
בונה תשתית לעסק, ספרנית – האם יוכלו להשתלב בסיפור אחד?
כן. זה עומד לקרות. בעזרת ה'. וניהול העסק ישפיע וודאי על תפקוד הספרייה. מדמיינת אותה מתנהלת באופן 'מתוקתק' ומועילה לקהל רחב.
כנראה גם ילדיי יהנו מהשילוב. כיום הם שותפים עמי בכל שלב של התקדמות. ובטח ישמחו להותיר חותם בסיוע כלשהו להקמת הספרייה.
חלומות שרים
מירב בן עבו מתלבטת בין יצירה בחימר לבין עבודה באולפן.
אולפן. אחד החלומות הבולטים בפופולריות משנית להתנדבות בתינוקיה. כך על פי הסקר שנוצר מן הפניות שהגיעו אל המיזם שלנו.
אני מרשה לעצמי לבחור באופציה הזו, ולחפש לה אולפניסטית נחמדה ולאו דווקא יוצרת בחימר (זה עיסוק או תחביב? האם ניתן ליצור בחימר כלים שיועדו למכירה? נקודות מעניינות למחקר, לכתבה נפרדת)
מוצאת לה את רינה פינקל בעלת אולפני "קול רינה". היא זורמת איתי, מזמינה את מירב אליה. מאפשרת לה לבחור בין האולפן בבני ברק לבין האולפן בבית שמש. הן מתאמות בינהן ואני מנסה לדמיין את מירב מרחפת לה בין הכתלים האקוסטיים. כיף לה.
תהליך יצירת השיר
פלייבק:
מגיל צעיר אני מאזינה המון למוזיקה ונהנית להתעמק בעיבודים. זוכרת את עצמי 'סופרת את הקולות', שמה לב לקול הראשון, לקול השני והשלישי, לקול הרודף, משתוקקת להבין כיצד כל זה מתרחש בין כתלי האולפן. כתלמידת סמינר הפקתי מקהלות וכתבתי שירים, ביקרתי לא פעם באולפנים אך כאשר רציתי להכנס אל התחום וללמוד אותו, לא מצאתי מקום לימודי שענה על צרכיי מבחינת מיקום ושעות. נאלצתי להקפיא את החלום. מן המקום הזה זכיתי בחסדי ה' להגשים חלומות אחרים ולהקים את 'פרודקשיין' – במסגרתו אני מלווה הפקת תוכניות משלב הרעיון ועד התוצר הסופי, תוך משיכת החוטים כולם – תכנון, כתיבה, עיצוב ועריכה.
כששמעתי על האתגר שלנו, אמרתי לעצמי, את חייבת לעשות את זה! שנים אני רוצה כל כך וזו ההזדמנות להתנסות ולטעום באמת. התרגשתי כשתיווכת לי את האפשרות להגיע אל רינה. לקראת היציאה אליה התערבלו בליבי תחושות מגוונות יחד עם זכרונות וחלומות ישנים. הציתו בי ציפייה מתוקה.
הקלטה:
האולפן מקבל אותי בשלל קולות ואורות. אני יושבת עם רינה. מקשיבה להסבר על תוכנת ההקלטות. היא מדגימה לי, מכוונת כרטיס קול ומיקרופון. מפרטת אודות ערוצי הקלטה; מקור, פלייבק, סולו ומקהלה.
ואז היא יוצאת ומשאירה אותי לבד.
אני מלכת האולפן. משחקת עם הכפתורים, מקליטה בשלל הערוצים, משלבת ביניהם. הקול שלי משכפל את עצמו באינספור ווריאציות. אני מתחדשת עם ידע מרתק, מלהיב. צורת העבודה מזכירה לי את 'פרימייר' המוכר לי ולכן אני קולטת הכל במהירות רבה יחסית.
זו חוויה עבורי. תחושה של 'עשיתי את זה', הצורך הפנימי שלי קיבל את רצונו, נרגע במעט. במקביל מתעוררת בי שוב השתוקקות ללמוד את התחום באופן יסודי, לקבל כלים כדי לעסוק בו בפועל.
דיליי:
המסקנה שלי היא – אל תדחיקי את החלום שלך. אל תוותרי, חפשי את הדרך להגשים אותו!
הקריאה הזו פונה בעיקר לנשים שעובדות בתחום שאינו מעניק להן סיפוק. להן יותר חשוב להתאמץ ולהגשים את החלום. כי כשעובדים בתחום אהוב, הלב מלא. וכל מהלך היום נעים יותר ושמח יותר.
ואם זהו חלום בלתי אפשרי כרגע, לפחות מצאי לו מענה חלקי ואפילו קטן. זה חשוב כל כך לבריאות הגוף והנפש!
מאסטרינג:
גיליתי כי האולפן הוא מקום מתאים עבורי. אך באופיי אני יצירתית ואומנותית, אוהבת ציור, שירה ותוכניות. גם אם לא אהפוך לאולפניסטית, עדיין יש סיכוי לחלום הזה. בתכנון פורץ הדרך הבא:
מדמיינת הקמת סטודיו ענק להפקות. הוא יכיל חדר עריכה וגרפיקה, חדר אולפן הקלטות, חדר פגישות ותכנון וחדר צילום ומסך ירוק. הסטודיו ישלב את שלבי ההפקה לפרטי הפרטים – הכל במקום אחד, באופן מסודר ומקצועי ועם צוות נשים איכותיות. מקווה בעזרת ה' להגשים גם את החלום הזה ובקרוב.
ערכי אמת
אופס. מגיבה לי מירי שורקין. הייתי רוצה לנסות תכנות. אפשרי? רק כדי לדעת כמה זה לא מתאים לאופי שלי.
אה. למצוא מתכנתת כבר לא קשה מדי. רק לשלוף אחת מתוך ההיצע הרחב. לבקש שתעניק למירי הסבר קצר, חלף לימודי שנתיים. ותתן לה התנסות כלשהי, אתגר לפיצוח.
אני מקשיבה לשיחה בינהן ולא מפסיקה לצחוק. שרי, המתכנתת, מפרטת, יורה מושגים, מכוונת את מירי לשלבי הפעולה.
תקשיבי, עונה לה מירי, מעולם לא היו לי בעיות קליטה, עכשיו אני לא מבינה מילה!
שרי מלאת סבלנות. מירי מלאת עקשנות. הן עוברות שלב אחר שלב. מירי שואלת. שרי מבארת. מירי מנסה, מצליחה!
כן? היא הצליחה?
שרי מאשרת. כן. לזאת היתה הכוונה. טעמת חלקיק ממהלך העבודה היומיומית שלי.
אני מבקשת ממירי לסכם את החוויה.
תהליך כתיבת הקוד
צד לקוח:
כשעמדתי בצומת הדרכים לקראת בחירת התמחות, הציע לי הסמינר לימודי תכנות. אין על מה לדבר, אמרתי לכולם, זו לא אני, לשבת שעות רבות בעיסוק טכני. פניתי להוראה והתפתחתי לתחום הפקת תוכניות והנחיית אירועים.
בשנים החולפות, תוך כדי עיסוק מלא גיוון ומרץ, לא פעם חלפה בי מחשבה אודות חברותיי המתכנתות, גיסות, בנות דודות. אלו יושבות להן בנחת על כסא מסתובב, הרהרתי לעצמי, ומקבלות משכורת שווה למדי. בעוד אני מתרוצצת בין אולמות, מתזזת בין אלפי משימות. לחוצה אימים ממקרן שלא עובד, מהגברה ששובתת. שבה לביתי סחוטה פיזית. אי שוויון מוחלט!
לו הייתי מתכנתת. לו הייתי. אז היה לי יום יום קבוע. סדר הגיוני. רגוע.
לא רציתי זאת באמת. לא חיפשתי משרת תשע שעות ללא חופשות. וכאמור, לא את אופי העבודה. אך המחשבה התעלמה מכל זה ופלשה אלי מפעם לפעם, בוזקת בי גם סקרנות אינטלקטואלית; מה קורה שם, בתכנות, מה הן עושות, כולן, לאורך שעות העבודה הרבות?
כששאלת אותי איזה תחום הייתי רוצה לנסות, המחשבה הזו קפצה לי מיידית. דורשת תשובות לשאלות עתיקות, ותיקות.
חברות שאלו אותי – משעמם לך? מדוע לקחת על עצמך אתגר נוסף?
אכן, אין לי רגע פנוי. אך השתוקקתי לפצח את סוד התכנות, לראות אם אני מצליחה לעמוד באתגר ואיזה טעם הוא מותיר בי.
סביבת פיתוח:
בתחילה הכל נראה לי טורקית. שרי מגדירה לי משימה ואני לא מבינה את פשרה. מובכת.
אך היא סבלנית. הולכת איתי צעד אחר צעד. זו חידה מרתקת עבורי, הנאה אינטלקטואלית. בהדרגה אני קולטת את המושגים, מתנסה בתהליך. מגלה כיצד זה עובד. מצליחה לכתוב קוד ולהריץ אותו. את המשך התהליך אני מותירה לאלו שהשקיעו בלימודים.
ערכים:
תודה, ה'! המילים פורצות מליבי כאשר אני חווה במעט את עולם התכנות. תודה, אבא, שלעומת הזנת ערכים ממוחשבים, אני זוכה לעסוק בהחדרת ערכי טוהר בליבן של בנותיך.
לא יושבת מול באגים, חסרת אונים, אלא מול אישונים. מדליקה בהם ניצוצות. מחברת עמוק – עמוק לאמונה, לתפילה, לשבת. רואה בהם דמעה שקופה. יפה. שווה הון. איני 'מקבלת דרישות', אלא מלהיבה רגשות, מחממת לבבות. ביני לבין הקהל נוצרת דינמיקה משמעותית, יקרה מכל.
עכשיו אני חשה קשר חזק יותר אל העבודה שלי זו שמכוונת לקרבת ה', למטרות ולמסרים של אמת.
בהפעלה הבאה שלי, על במה, מול מאות תלמידות. התרגשות פועמת בי. שום פיצוח ואתגר מתוכנת לא ישווה אל דמעות ציפיה לגאולה שעלו מכאן ישירות אל כסא הכבוד. ערך מוסף ממלא את ליבי באושר.
את מתלבטת בין בחירת מקצוע חול לעבודת קודש? תקראי אותי שוב. תחושי את הסיפוק האמיתי בהטמעת מסרים לדורות. בהשפעה שאין לה סוף. זכויות לנצח.
ואם בחרת בטכני או תכנות. וודאי גם שם תגלי את ה', תתחברי אליו בפנימיות של אמת. בעדכון גרסה של מטרה ויעד.
סוף גרסה:
אין כמו לנסות בפועל. אם גם את מתלבטת וחולמת על עיסוק אחר, קחי לך יום של ניסוי. לבדוק מקרוב. 'לגלגל על הלשון את הטעם'. להבין יותר מפעם. כל זאת טרם את שוקעת בלימודים יקרי שעות ומעות.
שילוב בין תכנות לתוכנית – זוהי אופציה?
כעת אני שואפת להריץ קוד שאינו יכיל באג לעולם… לא בתכנות, אלא בתכנים. להעשיר אותם, לסנן, למלא אותם באור. לזכור כי בפעילות סוחפת יש כח אדיר להחדיר מסרים ועוצמות מעבר לעשרות שיעורים. מקווה להביא את התובנה הזו אל הבמה, וגם אל ליבי.
אוכל – נפש
"תמיד חלמתי לעסוק במקצועות מגוונים" מחייכת מלכה דיאמנט, מטפלת רגשית "אשמח ממש אם תתני לי טעימה בעבודה באולפן, בקייטרינג או בסטודיו לאומנות. והאמת שגם בחוגי דרמה או משחק…"
אני מתרשמת מהמעוף והרצון להתפתח. בוחרת לחפש לה אתגר במסגרת קייטרינג. טעימה תרתי משמע.
"אני עובדת בבני ברק ובעפולה, תוכלי לאתר קייטרינג באחד משני הערים" היא מעדכנת אותי. בעפולה איני מנסה לחפש, בטח יקשה עלי למצוא. מחפשת מתוך המגוון הבני ברקי.
הזוי. אך החיפושים ממשיכים, מסתלסלים. והקייטרינג עדיין לא נמצא! זו טרודה עם תינוק קטנטן. אחרת עובדת במטבח קטן מדי. השלישית נרתעת מהרעיון לעבוד תחת מבטי צפייה. יאוש. מה כבר ביקשתי, קייטרינג בבני ברק המעטירה.
לבסוף מנסה, רק מנסה, לאתר גם בעפולה. מלכה מציעה לי את אפרת מרק מקייטרינג 'מרקם' וזו נענית בשמחה.
"הייתי, היה מקסים!" מלכה מתקשרת אלי, מרוצה.
"נו?" ריח קלוש עולה באפי. ניחוח דמיוני של בישולי גורמה. "ספרי מה".
תפריט ארוחה
מנת פתיחה:
אולי אפתח קייטרינג? מאז שאני זוכרת את עצמי, המטבח ואני ידידים קרובים.
הכנת תבשיל זו יצירה. בניגוד לאפיה – הצורכת דיוק על פי מתכון, בבישול יש מרחב של טעם אישי. ואופי האשה משפיע עליו ומשבח אותו. תהליך הבישול קל יותר, ומעניין אותי עד לרובד הכימיה. לאחר נישואי שמתי לב כי אני טובה בבישול, והתוצרת מוצלחת ועריבה לחיך. כך העזתי לחלום על פתיחת קייטרינג.
בשנים האחרונות עברנו דירה מהמרכז אל הצפון, כחלק מן השינוי חשבתי לממש את הרצון הישן. נתחיל עם אוכל מוכן לשבת, תכננתי, ומשם נתרחב להפקת ארוחות אירוע.
אך בעפולה גילינו קייטרינג איכותי, והתייתר הצורך באחד נוסף. ויתרתי על החלום והתמקדתי בשביל הנוסף בו השקעתי והשתבחתי. כיום אני מטפלת רגשית לנשים ולנערות, נהנית מאד מדינמיקה עם אנשים, אך ללא שום זיקה אל המטבח… את האכזבה הקלה מול החלום שלא התגשם אני מטמינה בתוך הסירים הגדולים שעומדים לי על הגז, מתנחמת בקייטרינג הבייתי שלי, מכניסה בו את הלב, משביעה את משפחתי.
אך הנה, תיווכת לי אפשרות להגיע לביקור גסטרונומי, הצתת לי שוב את החלום.
מה ה'מצב רוח' הזה, שאלתי את עצמי באותו בוקר. סדר היום שלך עמוס מאד, ואת עומדת להשקיע שעה ממנו עבור אתגר משעשע… ידעתי כי אני יוצאת למין תרפיה, לצפות בתחום שמדבר אל ליבי, לחוות סוף סוף פעילות במטבח קייטרינג.
מנה עיקרית:
את זו, שהגשמת את החלום שאני רקמתי… צחקתי לעברה של אפרת כשפגשתי אותה במטבח הפנימי של חנות האוכל המוכן.
בחוץ היה הכל מאובזר ונעים, מנות אוכל, פיצוחים, מתוקים, שתיה.
אך בפנים, מאחורי הקלעים, התרחשו הדברים האמיתיים. והכל שם דיבר אלי. כל פרט קרא לעברי בדממה כובשת; המדפים, התבניות, סירי הענק, שפע הכלים. התנור המוסדי, המקרר התעשייתי. בלעתי את הכל באישונים מוגדלים. לא שבעה מלבדוק אותם, בכמות, בגודל, באיכות.
הקליניקה שלי מעוצבת בחן. אך כעת היה נראה לי המטבח, הפחות פוטוגני מעצם היותו, מדהים ביופיו.
אפרת היתה מרוכזת בעבודה. הריצה שלב אחר שלב בפרקטיקה אלופה, והקפידה לנקות בין לבין בזריזות מעוררת השתאות. עמדתי בשקט, חוששת להפריע לה ברצף המשימות. רק לאחר מספר דקות נוצרה ביננו שיחה מרתקת בה התעניינתי בהתנהלות הקייטרינג, על שלל ההבטים המרכיבים אותה.
אולי בכל אופן אסייע במשהו? שאלתי לבסוף. נזכרתי בעצמי בחמישי בלילה במטבח, זקוקה לשקט שלי, לזוג הידיים הבלעדי שחנן אותי ה', שיודע להריץ את התבשילים בקצב ובטעם המתאים לי.
אך היא העניקה לי תחושה נעימה כשביקשה כי אכין את הבטטות לסלט.
יופי. אני עובדת בקייטרינג! בתחושת סיפוק ערמתי הר של בטטות מקולפות וחתוכות. מתרגשת לשהות בחוויה. שעה הייתי שם, במטבח הענק בגודלו. לא מסוגלת לעזוב אותו לפני כן.
תוספות:
ההשתתפות בניסוי העניקה לי סיפוק מתוק, טעם של הגשמת חלום. מעניין שאני, למרות ההצלחה בעיסוק שלי, נשאבתי כל כך אל הבישול המוסדי ועמדתי שם מרותקת שעה ארוכה.
עם כל זאת, איני רואה את עצמי מסבה מקצוע. כשצפיתי מקרוב בצורת העבודה השקטה והרטונית, הבנתי כי היא אינה מתאימה לי. גם איני רואה את עצמי עומדת במאמץ הפיזי.
אני מודה לה' שזימן לי את האתגר. מרגישה שהוא השלים לי את המקום הזה בחיים. 'סגר לי פינה' בלב, בצורה מיטבית. כעת ברור לי יותר שאני עובדת במה שנכון עבורי כרגע.
למחרת, כשעמדתי במטבח שלי והכנתי את מאכלי השבת, אמרתי לעצמי, כעת אני בקייטרינג האישי שלי, אלו לא סתם רצף פעולות, אלא יצירה של ממש. היתה זו השפעה נוספת, חייכנית וחיובית של האתגר – על חיי.
קינוח:
כיום חל שינוי בעולם התעסוקה. אם פעם התמידו בעבודה במשך שנים רבות, היום למדו שמותר ונכון לפעמים לערוך שינוי. אם הלב מושך לכיוון אחר, אף פעם אל תגידו לו: לא. אלא כדאי לצאת אל החלום ולמשש אותו מקרוב, ואולי, אם מתאים, גם לממש אותו.
היית רוצה למקם את הקליניקה שלך במטבח קייטרינג…?
תרפיה בבישול! הברקה!
אציע זאת בעולם הטיפול.
יהיו אלו מפגשי 'אחד על אחד'. התפריט שיוכן יותאם ברמתו למבוגר או ילד וינתן בחירה בין בישול לאפיה, בין מתוק למלוח. מאמינה שכבר צורת ההחלטה ומהותה תספר לי על עולמו הפנימי של המטופל. וכמובן, בתהליך הכנת האוכל, תתבשל לה שיחה משוחררת, כנה ופתוחה, עם ניחוחות של גילוי לב אישי.
המסיבה הסתיימה. צלילי המוזיקה נדמו. ארזנו את הכיבוד שנותר, אך את ארגז התחפושות, ובכן, אותו השארנו פתוח.
מזמינות אותך לנבור בו, למצוא לעצמך תחפושת אהובה, לפורים הקרוב ואולי לתמיד.
